החלטה בתיק בש"א 6752/05

1.       בבקשתו שלפני עותר המבקש לכך, שיינתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיב, ועל כל אדם אחר הפועל מטעמו, לנהל עסק של מאפיה במקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 19769 וחלקה 48 בגוש 19780 (להלן - "המקרקעין"), בישוב שעב.

2.       בתאריך 28.2.03 נכרת חוזה שכירות בין המבקש והמשיב, ולפי חוזה זה שכר המשיב מאת המבקש נכס המצוי במקרקעין לצורך ניהול מאפיה. תקופה השכירות נקצבה לארבע שנים, החל מתאריך 1.3.2003 ועד לתאריך 1.3.2007, ובסעיף 10 לחוזה השכירות נקבע:

"המשכיר מתחייב שלא להעביר ו/או לנהל את המושכר, לאחר תום תקופת השכירות, בשכירות אחרת לצורכי מאפיה ו/או לצורכי ניהול עסקים אחרים הדומים לעסקו של השוכר וזאת לתקופה של שבע שנים."

3.       בבקשתו טוען המבקש, כי למרות שנקבע שתקופת השכירות תבוא לסיומה בתאריך 1.3.07, פנה אליו המשיב בחודש דצמבר 2004 וביקש אותו להביא להפסקת תקופת השכירות. לטענת המבקש, המשיב טען בפניו כי הנכס דרוש לו על מנת לנהל בו חנות למכירת פירות וירקות. המבקש מוסיף וטוען, כי מכיוון שאינו מתגורר בישוב שעב דרך קבע, והוא נחשב שם ל"זר", לא רצה להתעמת עם המשיב, ועל כן הסכים לבקשתו, ופינה את המושכר והעביר את המאפיה אותה ניהל למקום אחר.

          ואולם, בתאריך 7.5.05 התברר לו, שמי שעבד אצלו כאשר המאפיה התנהלה במקרקעין, וסים קדורה שמו, שכר את המקרקעין מאת המשיב, ועתה הוא מנהל בהם מאפיה משל עצמו.

          על כן, בבקשתו שלפני עותר המבקש לכך שיינתן צו האוכף את הוראת סעיף 10 בחוזה השכירות, הקובע, כי בתוך תקופה של שבע שנים, לא יהיה המשיב רשאי להשכיר את המקרקעין לצורך ניהול מאפיה.

4.       המבקש אינו מתעלם מכך שלאחר שפינה את המושכר הוחתם בתאריך 27.2.05, על ידי המשיב, על מסמך שכותרתו "סיום חוזה שכירות", המעיד על ביטול חוזה השכירות שנחתם בשעתו בין הצדדים. לטענת המבקש, בתחילה כותרת המסמך הייתה "ביטול חוזה שכירות", אך הוא במתכוון תיקן את הכותרת ושינה אותה כך שייאמר בה "סיום חוזה השכירות", משום שביקש לשמר את הוראת סעיף 10 לחוזה.

          אציין, כי הגם שכותרת המסמך היא "סיום חוזה שכירות" הרי המסמך עוסק ב"ביטול" חוזה השכירות, ונרשם בו כי החתומים עליו (המבקש מחד והמשיב מאידך) "חותמים על ביטול החוזה הנ"ל בהסכמה ביננו", ועוד נאמר במסמך זה "שלא תהיה טענה או דרישה או תביעה מכל מין וסוג לכל צד בעניין החוזה הנ"ל".

5.       גרסת המשיב שונה לחלוטין מגרסת המבקש. לטענת המשיב, הנתמכת בתצהיר בנו ובתצהירו של מר קדורה, המבקש היה זה שביקש להביא את השכירות לסיומה לפני המועד שנקבע בחוזה. לדברי בנו של המשיב, המבקש ביקש לסיים את השכירות בטענות מטענות שונות, כגון שהמושכר אינו מתאים לו, חזית המקום אינה מתאימה ואין לו חלון ראווה הפונה לכביש הראשי.

          לטענת בנו של המשיב, באחד הימים עזב המבקש את המושכר, תוך שהפר את החוזה שנכרת עמו "והותיר אותנו עם התחייבויות ועם הידיים על הראש וללא כל תמורה". על כן, פנה בנו של המשיב אל המבקש וביקש אותו לחתום על מסמך המבטל את חוזה השכירות. בנו של המשיב מודה, כי מטרת החתמתו של המבקש על המסמך הנזכר הייתה להביא לביטול תוקפו של סעיף 10 לחוזה, ובתצהירו מצהיר בנו של המשיב:

"... בתאריך 27.2.2005 פניתי אליו בתיאום עקרוני מראש לביטול ההסכם שנכרת בינו לבין אבי, במעמד החתימה על ההסכם נכח אחיו אותו עו"ד שערך את ההסכם המקורי, ביננו היה ויכוח כלפי סעיף 10 להסכם, המבקש רצה אף לסייג את ההסכם ולהשאיר את הסעיף 10, אני התנגדתי ובכך נחתם ההסכם לביטול."

          מטעם המשיב הוגש אף תצהירו של מר קדורה, שמסר בתצהירו:

"אני מצהיר כי יותר מחודש בטרם שעבר למקום החדש החל וליד (הוא המבקש - י"כ) לשפץ את המקום אליו עבר וזאת תוך כדי שמירת הדבר בסודיות.

  וליד פנה אלי וביקש ממני לא לספר בפני איברהים חמדוני או בפני מי ממשפחתו כי הוא משפץ מקום אחר וכי בכוונתו לעזוב את המקום."

          זאת ועוד, מחקירת המבקש על תצהירו מתברר, כי המאפיה בה עובד המבקש עתה, מתנהלת למעשה על שמו של אחיו של המבקש, והמבקש ככל הנראה משמש בה כמנהל.

6.       אציין, כי הגם שמר קדורה עלול להיפגע ממתן הצו המבוקש בבקשה, המבקש לא טרח לצרפו לבקשה.

7.       ראשית אזכיר, כי בדיון בבקשה לסעד זמני אין בית המשפט נכנס לעבי הקורה, ואחת הנקודות העיקריות שיש לבדוק היא, האם הראה המבקש זכות לכאורה לזכות בסעד העיקרי שהוא עותר לו בכתב התביעה. בעניין זה נראה לי, כי זכותו הלכאורית של המבקש מוטלת בספק ניכר, וזאת מהטעמים הבאים:

(א)     כאמור, המבקש טוען שהמשיב רימה אותו, שכן ביקש מהמבקש לפנות את המושכר כיוון שהוא מבקש לפתוח חנות לממכר פירות וירקות, ותחת זאת פתח מאפיה המתחרה במבקש. לעומת זאת המשיב טוען כי חוזה השכירות, על סעיף 10 שבו, בוטל בהסכמה, עקב הפרת המבקש את חוזה השכירות ועזיבתו את המושכר לפני תום תקופת השכירות. במחלוקת זאת, ומבלי שאכנס עתה, בשלב מוקדם זה להערכות מהימנות, הנני סבור שגרסת המשיב מסתברת יותר.

          האינטרס של המשיב היה להשכיר את המושכר, ומבחינתו אחת היא אם השוכר יהיה המבקש או אם יהיה זה אדם אחר. העובדה, כי לאחרונה הושכר המושכר למר קדורה, מחזקת דווקא את טענותיו של המשיב, כי היה זה המבקש שביקש להביא את השכירות לסיומה, כדי להעביר את המאפיה למקום אחר. למשיב, לכאורה, לא היה אינטרס להביא את השכירות עם המבקש לסיומה על מנת להשכיר את המקרקעין למר קדורה, ונראה, כי דווקא למבקש היה אינטרס להעביר את המאפיה למקום אחר, כפי שעשה בפועל.